יצאנו בבוקר מוקדם לרחוב הראשי ועלינו על האוטובוס שיביא אותנו למקדש השמים יחד עם כל אנשי הטאי-צ'י והמדיטציות שאמורים להיות בפעילות מלאה על הבוקר. הרחוב היה שקט, האוטובוס ריק למדי, גילינו שנוח מאד לנסוע באוטובוס, זול להפליא - 2 יואן (בערך שקל) ולא צריך לרדת או לעלות מדרגות.
אנשים הולכים הליכת בוקר, עושים חימום, מדיטציה לבד, מדיטציה בקבוצה, והרבה תיירים שכמונו, הגיעו למקום קצת לפני שנפתח ומסתובבים בטבע עד שאפשר יהיה להכנס למקדש עצמו.
חזרנו לרחבה הגדולה והמשכנו קדימה לשלושת השערים ולחלק הראשון העגול.
המרחב עצום, קשה
לתפוס הכל במבט אחד, בטח שלא מתאפשר בתמונה, אז יש הרבה תמונות, כל אחת
יותר יפה מהשניה, פשוט כי יפה שם. עלינו למרכז המעגל, השקט של המקדש בתוך
מרכז בייג'ין הרועשת היה ניגוד נפלא, והיופי מרהיב.
כמובן שהיתה קבוצת אנשים שתירגלו טאי-צ'י, אי אפשר בלי, ואפילו עם חרבות ומניפות, ממש כמו בכל הסיפורים על מקדש השמיים. לא הרבה כמו שחשבנו, אבל לפחות היו. נרגענו...
אחרי המבנה המרכזי השני שוב יצאנו לרחבה גדולה, ושם שמענו מקהלה מצד העצים. הלכנו לראות מה בדיוק קורה שם, וכל סיפור המקהלה יסופר בפוסט הבא, עם תמונות וגם סרט קצר להמחשה. אין ספק שזו היתה חוויה מרגשת ביותר, לא צפויה וכזו שלא תישכח.
המשכנו למבנה המרכזי, אנשים התחילו להגיע ולמלא את המרחב, אבל יש מקום לכולם, מסתבר.עברנו ליד מבנה ייחודי להדלקת קטורת, וראינו את התבליט הענק משני צידי הבנין המרכזי, התחככנו בהרבה תיירים סיניים שהתחככו בנו, היו פרחים להצטלם לידם, מבנים שאסור להכנס אליהם אלא רק לראות מה שקשה לצלם בפנים. רעפים מיוחדים עם דרקונים והקיסר שרוכב על הדרקון הראשון, צבעוניות יפיפיה על קורות העץ, קירות אדומים, מרחבים ירוקים, מעקות משיש עם מרזבי ספינקס ודרקונים, והמון אפור של רחבות גדולות לאין קץ.
התחלנו את היום בשעה 7, הגענו לצהרים בכלל בלי להרגיש, וכך עברנו לחלק השני של היום - לשוק הפנינים ומה שאחריו.
אלבום התמונות המלא בקישור הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.